המומיה המצרית שלנו

עבור רוב המבקרים שלנו, המומיה היא כוכבת התצוגה, ומן הראוי לפתוח בה.

ייתכן שאתם שואלים: מה עושה מומיה מצרית עתיקה בירושלים? והשאלה במקומה. מומיה מצרית עתיקה זו לא נמצאה בארץ, אלא ניתנה במתנה על ידי האבות הישועים באלכסנדריה (מצרים) לשלוחה של המכון הביבלי האפיפיורי בירושלים, שהוקמה זה עתה. במהלך עבודות השימור האחרונות במומיה ובארון הקבורה נמצאו מקומטים שני דפים מעיתונים מצריים משנות 1927 ו־1928, המאששים סיפור זה.

מיהו הנפטר? מתי חי?

מאחורי כל מומיה יש תמיד שם וסיפור. אנו יודעים מעט על הנפטר, אך סריקות CT שנערכו לאחרונה הראו שהיה כבן 30–40, גיל מבוגר יחסית לתקופה בהתחשב בתוחלת החיים. הסריקות הראו גם סימנים של אוסטאופורוזיס חמורה ושל טרשת עורקים, וכן עששת ונסיגת חניכיים, המרמזים שחי חיים נוחים למדי, עם תזונה עשירה וללא מאמץ גופני רב. אורכה של המומיה כיום 154 ס״מ, אך בחייו היה גבוה ב־13 ס״מ (167 ס״מ), בשל ההתכווצות.

הכתובת מלמדת שהיה פקיד זוטר. שמו נקרא it.t.Hr-r-w או Yarat-Hor-Ru (יארת־חור־רו), ופירושו עין חורוס המגוננת.

לפי אמות המידה של מצרים העתיקה, זו אינה מומיה עתיקה במיוחד (תיארוך פחמן: כ־180 לפנה״ס). היא מתוארכת רק לתקופה התלמית, כאשר מצרים נפלה תחת שלטונו של אלכסנדר מוקדון ושל מצביאיו, שחילקו אחר כך את האימפריה שלו ביניהם. ועדיין, גילה עולה על 2000 שנה!

חניטת המתים

סריקות ה־CT הראו גם שהמומיה שלנו נחנטה בדרך המסורתית. המוח הוצא דרך הנחיריים, וגם האיברים הפנימיים הוצאו. נמצאו גם חומרים משמרים שונים: שרף בתוך הגולגולת, וביטומן על התחבושות (שמקורו בסביבות ים המלח).

תהליך החניטה המסורתי במצרים העתיקה היה מורכב. המוח והאיברים הפנימיים הוצאו דרך חתך בצדו השמאלי של הגוף, ויובשו. הריאות, הכבד, המעיים והקיבה הונחו בכדים קנופיים, ואילו הלב הוחזר לתוך הגוף. לאחר מכן נשטף חלל הגוף ביין ובתבלינים. אחר כך יובש הגוף בכיסויו בנתרון (מלח) במשך 70 יום. ביום הארבעים של התהליך מולא חלל הגוף בפשתן או בחול כדי להעניק לו צורה אנושית יותר. בתום 70 הימים נעטף הגוף בתחבושות מכף רגל ועד ראש.

חיים שלאחר המוות לכולם?

במצרים של תקופת הממלכה הקדומה (2686–2181 לפנה״ס) היו החיים שלאחר המוות עניין בלעדי ביותר, השמור למלך בלבד. זו תקופת הפירמידות הגדולות, בגיזה (סמוך לקהיר) ובמקומות אחרים. בהדרגה התפשטה הגישה לחיים שלאחר המוות דרך האצולה אל שאר החברה, עד כי בתקופה התלמית, תקופתה של המומיה שלנו, נחנטו אפילו פקידים זוטרים, וטקסים מורכבים הקלו את כניסתם אל החיים שלאחר המוות.